נסעתי רחוק כדי ללמוד פיזיותרפיה, הגעתי לאנגליה ושם אחרי שלוש שנים הוסמכתי להיות פיזיותרפיסטית. אחרי הלימודים נשארתי לעבוד עוד תקופה ארוכה באחד מבתי החולים המחוזיים בצפון מערב אנגליה. הקדשתי את עצמי לפיזיותרפיה, לטיפולים, לקורסים מתקדמים, לקריאת מחקרים עדכניים, הרצאות בכנסים, ואף נסעתי לאוסטרליה ללימודי תואר שני יוקרתי. עברו יותר מעשר שנים, רכשתי ניסיון בקליניקה ובאקדמיה, השתנתי והתבגרתי אישית ומקצועית. הטיפולים של השנים הראשונות שונים לגמרי מהטיפולים של היום. הידע, המיומנות, הבגרות העמיקו והתרחבו. בנוסף, ההתייחסות למטופל עצמו תפסה מקום מרכזי הרואה את המטופל בהקשרים השונים של חייו - זוגיות, משפחה, עבודה, הגשמה עצמית וכו' - ואת מכלול הרגשות, המחשבות וההרגלים שלו, מהי תרומתם לבעיה, ומהי תרומתם בהתמודדות עם הכאב ועם תהליך הריפוי. תמיד רצון, סבלנות, נחישות והתמדה להשקיע ולעשות שינוי יחזקו כל תהליך ריפוי!!
המהות שלי היא לטפל ולרפא אנשים, ריפוי מסב לי אושר רב, ומעורר אותי לחיים, ליצירתיות, למי שאני באמת, ליעוד שלי. האהבה הגדולה ביותר שלי היא להוציא אנשים ממצבים של כאב וחוסר תפקוד כרוניים והרגלים, ממצבים של חוסר תקווה וייאוש, לתפקוד מלא, לשגרה שהם היו רגילים בה בעבר, לתחביבים, לדברים שהיו עושים אותם מאושרים וחופשיים. ישנו סיפוק גדול מאד הקיים בלראות מטופל שחוזר מפציעה או כאב ממושכים, בהם איבד את כל האמון ביכולת שלו ולעיתים אף את היכולת עצמה, לפעילות גופנית מלאה שמסבה לו אושר ושמחה.
מתוך האהבה הזאת אני מתמסרת כולי לטיפול ולמטופל. אני מאמינה בכל מאודי שאפשר לעזור גם במקרים המורכבים פיזית והכרוניים ביותר. מתוך האמונה הזאת חשוב לציין שהפיזיותרפיה היא לא העיקר, אלא רק גלגלי העזר, צריך את הרצון של המטופל עצמו לצאת מהמצב בו הוא נמצא, בלעדי זה לא תהיה הצלחה. לבד אני לא מצליחה אף פעם.
צרובה לי בזיכרון מטופלת צעירה, מיוחדת במינה, שעד היום היא נותנת לי השראה לכוח רצון והתמדה ללא וויתורים גם כשקשה ושחושבים שאין סיכוי, גם אם לעיתים יש החמרה של הכאבים, ונדמה שלא מתקדמים ושלא משיגים את המטרה. הנחישות שלה הייתה נדירה. בזכות כל התכונות האלו ובגיבוי הפיזיותרפיה היא חזרה לפעילויות הספורט שכל כך אהבה, חלום שכמעט וויתרה עליו, ושחשבה שאולי לא תחזור לעשות.
מתוך זה נולד הצורך לבנות מסגרת טיפולית, שיקומית הכוללת טכניקות טיפוליות שונות, הדרכה ותירגול קבוצתי מספר פעמים בשבוע (לדוגמא: יוגה, פלדנקרייז, פילאטיס, ריקודי בטן), ומסגרת טיפולית, אישית שבה המטופל קובע מה הוא רוצה להשיג בתום הטיפולים, מה המטרה הסופית, לאיזו שגרה הוא רוצה לחזור, והאם יש מקום להתקדמות, כמו פעילות גופנית כלשהי שתמיד רצה לעשות אבל לא הספיק. אנחנו מתכננים ביחד איך לחזור ולהתחיל אותה בצורה הדרגתית ומתוכננת כדי לא לגרום להחמרה של המצב ולפציעות נוספות.
המטופל, שותף מלא לבניית המסגרת השיקומית שמעצם היותה שיקומית היא מיועדת לטווח זמן ארוך, זאת מסגרת מחייבת ואחראית, והמטופל נדרש לגייס את כולו. זמן, רצון, סבלנות, נחישות והתמדה הם רק חלק מהמשאבים הנדרשים ביותר.
כשיש מסגרת שכזאת ויש התחייבות מצד המטופל לעשות את כל שביכולתו, את כל שנדרש לשינוי, מתחילים למלא אותה בתוכן. התוכנית הטיפולית משמשת כמסגרת לתמונת פאזל, המלאכה שלי היא לאסוף כמה שיותר חתיכות כדאי לקבל את התמונה המלאה על המטופל. כל חתיכה חשובה, כל חתיכה בעלת ערך ומידע, כל אחת תורמת את תרומתה לתמונה הכוללת. מתוך כל החתיכות שנאספות, אפשר להבין את הרקע של המטופל, מה הצרכים שלו, איך התפתחה הבעיה או איך ולמה קרתה הפציעה/התאונה, ומתוך זה לטפל, לתת עצה ותמיכה, ולתרגל.
תוך בנית התמונה ומילוי החתיכות אני צריכה להקשיב ולהתבונן. בשיחה הראשונה (ולאורך כל המפגשים), אני שמה את עצמי בהקשבה מלאה לכל מה שהמטופל אומר בצורה מילולית או גופנית. ההקשבה וההתבוננות מתחילים מהרגע שהמטופל נכנס לחדר הטיפולים, דרך השיחה, הבדיקה והטיפול, ועד שהוא יוצא מהחדר. ההקשבה עצמה מתחילה עוד מלפני המפגש הראשון, היא מתחילה כבר משיחת הטלפון. אני מקשיבה למילים בהם המטופל משתמש לתאר את המצב שלו, את הכאב, איך הוא מתייחס לכאב, איך הכאב משפיע על החיים ועל התפקוד שלו במערכות החיים השונות, איך הוא רואה את הסיכויים שלו לצאת מהמצב, מה המוטיבציה שלו, מה הוא עושה או עשה עד עכשיו כדי לעזור לעצמו, מה גרם לכאבים, האם זאת הייתה פציעה, טראומה או משהו שהתפתח בצורה הדרגתית, מהי התייחסות הרגשית שלו לתאונה, מה רמת הדאגה, הלחץ, המתח, ולעיתים החרדה והדיכאון.
אם יש חוויה של רגשות שליליים מוגברים, חשוב לראות איך המטופל מתייחס אליהם, וכמה הם תורמים למצב שלו. בין המילים אני מקשיבה למידת המוכנות שלו, כמה הוא מוכן לעשות ולהשקיע להחלמה פיזית מלאה, או האם הוא רק רוצה שמישהו יעשה לו "נעים". מטופל פסיבי שמעבר לטיפולים לא ימשיך בתוכנית השיקומית, לא ישתפר. ברוב המקרים המצב שלו ימשיך ויתדרדר, הכאבים יתגברו ויתפשטו, והפיזיותרפיה תהיה זניחה ולא תעזור לו, לא משנה כמה טיפולים הוא יקבל. לפעמים מטופלים כאלה עוברים מטפלים רבים בשיטות שונות ואף אחד לא מצליח לעזור להם, לדעתם. האם זה באמת המצב, או שהמטופל לא מוכן לראות שלו יש את התרומה המכרעת בכל התהליך הטיפולי, ורק הוא יכול באמת לעזור לעצמו. כדי להקשיב נכון יש לקבל את המטופל ללא שיפוטיות וללא ביקורתיות. צריך לזכור שתחושת הכאב היא סובייקטיבית, לכל אחד סף כאב שונה, כל אחד מתמודד עם הכאב בצורה אחרת, כל אחד תופס את השפעת הכאב על התפקוד היומיומי ועל החיים בכלל באופן אחר, וכל זה טבעי ונכון. יש לקבל את המטופל כמות שהוא, עם כל הקשיים שלו בלהתמודד עם הכאב, בהבנה של התרגילים, בהאם להמשיך ולא לוותר ועוד. כמטפלת אני נותנת את התמיכה המתאימה, גם אם דרכי ההתמודדות שלנו והתגובות לקשיים שונים זה מזה.
במהלך הראיון, אני מנסה למצוא קשר בין הבעיה איתה הגיע המטופל, בין אם היא התפתחה באופן הדרגתי ובין אם הייתה פציעה או תאונה, לבין סיטואציות שונות בחייו של המטופל. אני בודקת האם היו קיימים אירוע או תקופה מלחיצים, מאומצים, קשים פיזית או רגשית לפני שהתפתחה הבעיה. אני מנסה לראות האם יש קשר בין המצב הפיזי למצב הרגשי והמחשבתי. סיעוד הורים מבוגרים, גירושין, לחץ בעבודה, פרידה, מוות במשפחה, מעבר בית, יכולים להיות חלק משמעותי לבעיה שהתפתחה בעקבות שחיקה פיזית ורגשית במקביל. דימוי עצמי ודימוי גוף נמוכים, חוסר סיפוק בעבודה, תחושה של חידלון, פסימיות, חוסר ביטחון ביכולות אישיות ועוד אינספור דפוסי מחשבה ורגש יכולים לתרום להתפתחות בעיה. לכן, לפי מידת הנכונות והפתיחות של המטופל אני מחפשת בצורה עקיפה ולעיתים ישירה את הקשר בין הצד הפיזי לנפשי. אם יש קשר, לא תמיד יש הבנה או קבלה מצד המטופל. בין אם הוא רואה את הקשר או לא, בין אם הוא מוכן ללכת עמוק יותר, מעבר לרובד הפיזי, או לא, אני לא אשפוט או אבקר, אך כל טיפול אני אנסה לבחון האם המטופל רואה את הקשר בין הדברים, האם הוא מקבל אותם ומוכן לעשות שינוי, וללכת מעבר לפיזי. כשיש הסכמה, זה המקום האידיאלי להתחיל לעשות שינוי להחלמה מלאה.
בזמן הטיפול אני כל כולי בטיפול, הזמן שלי מוקדש טוטאלית למטופל. בעיני משך הטיפול האידיאלי, שבו אפשר להשיג את מרב התוצאות מפגישה אחת, הוא שעה, לעיתים יותר. בשעה, ההספק של להכיר את המטופל ואת הבעיה שבגללה הוא מגיע, לבדוק, לטפל, לתרגל ולרשום תרגילים, הוא האידיאלי. לרוב, בתום השעה המטופל מרגיש שהוא צריך ללכת לנוח וזה הדבר הנכון ביותר, לתת לגוף זמן להכיל, "ולעכל" את הטיפול, ולתת לשינוי לקרות.
לאחר השיחה מתבצעת הבדיקה הכוללת הסתכלות כללית על המטופל, ומבדקים שונים כדי למצוא את מקור הבעיה ואת טיבה. ההסתכלות היא על הגוף כולו כשרשרת של חוליות תנועה, כאשר אחת משפיעה על השנייה, אחת קשורה אל השנייה. בסוג כזה של הסתכלות קל לראות איך כאב במקום אחד גורם לשינוי בתנועה או לכאב במקום מרוחק יותר, איך נוקשות וחוסר תנועה משבשים את התנועתיות החלקה של השרשרת, שיבוש שיכול להגיע גם לחוליות מרוחקות יותר. כך שכאבים מפושטים, כאבים לא מוסברים ומרוחקים לכאורה ממקום הבעיה (במיוחד במצבים כרוניים) מקבלים הסבר והגיון. כאשר מטופלת עם פציעה ישנה בברך מפתחת כאבים חזקים בלסת באותו הצד של הברך הבעייתית היא דוגמא מצוינת לעקרון של אפקט הדומינו הזה, איך שיבוש תנועה של חוליה אחת, בעקבות פציעה, כאב וחולשת שרירים במקום אחד משבשים את התקינות ואת התפקוד של כל השרשרת גם במקומות רחוקים יותר מהאזור הבעייתי. הכאב והירידה בטווח התנועה של מפרק הלסת הם כתוצאה מהפציעה ומהירידה בתפקוד הברך. בבדיקה היו כאבים ונוקשות לאורך כל הצד, מהלסת, דרך עמוד השדרה (מפרקים ושרירים) דרך מפרק הירך ועד הברך הפגועה. הטיפול היה חייב לכלול את כל הצד מלמעלה ועד למטה. זה העיקרון המרכזי שסביבו נעשית הבדיקה, הטיפול והעבודה העצמית האישית בבית/עבודה/בשעות הפנאי, קרי המסגרת הטיפולית.
הטיפול עצמו הוא ידני, כלומר שימוש בכפות הידיים בלבד בטכניקות הטיפוליות השונות, כאשר עם השנים מתפתחות בקצוות האצבעות יכולות מישוש ותחושה עדינים ביותר שעוזרים בבדיקה ובטיפול עצמם. מתוך האמונה בצורת טיפול שכזו אין שימוש במכשירי חשמל, מה גם שמחקרים מדעיים איכותיים חלוקים לגבי יעילותם.
ההסתכלות, הבדיקה, הטיפול והתרגול העצמי כוללים תמיד התייחסות לשלוש מערכות מרכזיות בגוף שקשורות ומשפיעות אחת על השנייה: מערכת השלד, השרירים והעצבים (מכאנית ופיזיולוגית). מערכת השלד מתייחסת אל כל המפרקים – עמוד השדרה, החוליות והגפים. מערכת השרירים מתייחסת אל הרקמות הרכות, השרירים ורקמות החיבור. מערכת העצבים מתייחסת אל תנועתיות העצבים כמערכת כבלים, ואל הפיזיולוגיה שלה, בהקשר של תקינות ההולכה העיצבית ושל הפרוש לכאב (חשוב לזכור שכל איבר מעוצבב יכול לכאוב).
אם הולכים עם התפיסה שהכל קשור להכל, חשוב לקחת בחשבון את ציר החיבור המקשר בין שלוש מערכות. מערכת העצבים, המערכת החיסונית (המגנה על הגוף ממחלות) והמערכת הלימבית (האחראית על הרגשות). החיבור בין שלושת המערכות האלה מצביע על הקשר בין מצב הרגשות, חיוביות או שליליות, למצב הפיזי, הבריאותי, שאיתו מגיע המטופל. זה בעצם מהות הביטויים "גוף - נפש", ו"נפש בריאה בגוף בריא". כלומר, איך רגשות ומחשבות יכולות להשפיע על רמת הכאב שלנו דרך, המערכת הלימבית, והפוך, איך כאב, דרך מערכת העצבים, יכול לשנות רגשות ומצבי רוח. איך כאב משפיע על המערכת החיסונית, כמה אנחנו נוטים לחלות בשפעת והצטננויות ולחילופין ללקות במחלות אוטואימוניות, מחלות בהן הגוף תוקף את עצמו, או איך למשל, מחלות יכולות להשפיע על הרגשות והמחשבות שלנו, והפוך. הקשר הזה מקבל התייחסות בטיפולי הפיזיותרפיה.
החשיבות של החיבור בין המערכות האלו יכול לעזור למטופל להבין שבאמצעות מחשבות ורגשות, אפשר לתמוך בתהליך הריפוי. למטפל יש חלק חשוב בתהליך הזה והוא יכול לכוון ולהדריך את המטופל ולהראות לו כי שליטה במחשבות וברגשות יכולה להוריד כאבים ולשפר תנועה. מצב של לחץ וחרדה (כמו "יש לי פריצת דיסק, האם אני צריך ניתוח?!") ואיבוד שליטה, מעלה את רמת הכאבים ומוריד את חופש התנועה. יש ללמד את המטופל כי באופן מודע אפשר לעבור ממחשבות ורגשות שלילים של פחד ומתח למחשבות ולרגשות חיובים, ולשלוט על המצב לא רק בדרך פיזית באמצעות תרגילים, אלא באופן משולב עם הצד הרגשי והמחשבתי. כמובן שחובתי כמטפלת לשלול כבר בתחילת הראיון, פתולוגיות ומחלות המצריכות התערבות רפואית מיידית.
כאשר המטופל מבין את ההקשרים בין המערכות השונות, את ההדדיות, איך הדברים עובדים יחד ומשפיעים זה על זה, הוא יבין את המקום המרכזי שלו בכל התמונה, כלומר איך הוא יכול להשפיע על הכאב, על המצב הבריאותי הכללי ועל אורך החיים שלו גם דרך הרגשות והמחשבות. הוא האחראי על המצב בו הוא נמצא, הוא היחיד שיכול לשלוט בו והיחיד שיכול לשנותו, ממצב של כאב ומוגבלויות לחופש תנועה.
בעיני, הפיזיותרפיה צריכה להיות הוליסטית במובן שהיא רואה את כל בן האדם, במיקרו – תפקוד של המערכות הפנימיות והדינאמיקה ביניהן, למשל, טיפול במפרק הברך יכלול מפרקים אחרים, יכלול את הגב והשרירים הפנימיים המייצבים, יסתכל על היציבה ועל תנועתיות מערכת העצבים, ובמאקרו – תפקוד הבן אדם בהיבטים השונים בחייו: רגשיים, מחשבתיים, פיזיים, סוג העבודה, אורח ואיכות חיים וכו'. זה היופי בפיזיותרפיה שכזאת, אנושית, אישית, צמודה ומלווה גם מעבר לשעת הטיפול.
התמונה כמעט ושלמה. יש מסגרת, התוכנית הטיפולית, והיא התמלאה בחלקים של הפאזל, בתקשורת פתוחה ומקבלת, בהקשבה, בטיפול תואם לצרכים של המטופל, בהתייחסות לחלקים הפיזיים והרגשיים שלו, במגוון רחב של טכניקות טיפול ידניות בלבד, במגע רגיש, בודק ומרפא, בתרגול עצמי ובפעילות גופנית מסודרים התומכים בטיפול. הפאזל כמעט ונשלם, עכשיו מגיע החלק האחרון והחשוב ביותר – ההחלטה לפרוש כנפיים ולעוף, השינוי, הנחישות, ההתמדה, כוח הרצון ובעיקר העשייה המודעת. בהצלחה!!!
.jpg)
במהלך הראיון, אני מנסה למצוא קשר בין הבעיה איתה הגיע המטופל, בין אם היא התפתחה באופן הדרגתי ובין אם הייתה פציעה או תאונה, לבין סיטואציות שונות בחייו של המטופל. אני בודקת האם היו קיימים אירוע או תקופה מלחיצים, מאומצים, קשים פיזית או רגשית לפני שהתפתחה הבעיה. אני מנסה לראות האם יש קשר בין המצב הפיזי למצב הרגשי והמחשבתי. סיעוד הורים מבוגרים, גירושין, לחץ בעבודה, פרידה, מוות במשפחה, מעבר בית, יכולים להיות חלק משמעותי לבעיה שהתפתחה בעקבות שחיקה פיזית ורגשית במקביל. דימוי עצמי ודימוי גוף נמוכים, חוסר סיפוק בעבודה, תחושה של חידלון, פסימיות, חוסר ביטחון ביכולות אישיות ועוד אינספור דפוסי מחשבה ורגש יכולים לתרום להתפתחות בעיה. לכן, לפי מידת הנכונות והפתיחות של המטופל אני מחפשת בצורה עקיפה ולעיתים ישירה את הקשר בין הצד הפיזי לנפשי. אם יש קשר, לא תמיד יש הבנה או קבלה מצד המטופל. בין אם הוא רואה את הקשר או לא, בין אם הוא מוכן ללכת עמוק יותר, מעבר לרובד הפיזי, או לא, אני לא אשפוט או אבקר, אך כל טיפול אני אנסה לבחון האם המטופל רואה את הקשר בין הדברים, האם הוא מקבל אותם ומוכן לעשות שינוי, וללכת מעבר לפיזי. כשיש הסכמה, זה המקום האידיאלי להתחיל לעשות שינוי להחלמה מלאה. .jpg)
לאחר השיחה מתבצעת הבדיקה הכוללת הסתכלות כללית על המטופל, ומבדקים שונים כדי למצוא את מקור הבעיה ואת טיבה. ההסתכלות היא על הגוף כולו כשרשרת של חוליות תנועה, כאשר אחת משפיעה על השנייה, אחת קשורה אל השנייה. בסוג כזה של הסתכלות קל לראות איך כאב במקום אחד גורם לשינוי בתנועה או לכאב במקום מרוחק יותר, איך נוקשות וחוסר תנועה משבשים את התנועתיות החלקה של השרשרת, שיבוש שיכול להגיע גם לחוליות מרוחקות יותר. כך שכאבים מפושטים, כאבים לא מוסברים ומרוחקים לכאורה ממקום הבעיה (במיוחד במצבים כרוניים) מקבלים הסבר והגיון. כאשר מטופלת עם פציעה ישנה בברך מפתחת כאבים חזקים בלסת באותו הצד של הברך הבעייתית היא דוגמא מצוינת לעקרון של אפקט הדומינו הזה, איך שיבוש תנועה של חוליה אחת, בעקבות פציעה, כאב וחולשת שרירים במקום אחד משבשים את התקינות ואת התפקוד של כל השרשרת גם במקומות רחוקים יותר מהאזור הבעייתי. הכאב והירידה בטווח התנועה של מפרק הלסת הם כתוצאה מהפציעה ומהירידה בתפקוד הברך. בבדיקה היו כאבים ונוקשות לאורך כל הצד, מהלסת, דרך עמוד השדרה (מפרקים ושרירים) דרך מפרק הירך ועד הברך הפגועה. הטיפול היה חייב לכלול את כל הצד מלמעלה ועד למטה. זה העיקרון המרכזי שסביבו נעשית הבדיקה, הטיפול והעבודה העצמית האישית בבית/עבודה/בשעות הפנאי, קרי המסגרת הטיפולית. .jpg)
ההסתכלות, הבדיקה, הטיפול והתרגול העצמי כוללים תמיד התייחסות לשלוש מערכות מרכזיות בגוף שקשורות ומשפיעות אחת על השנייה: מערכת השלד, השרירים והעצבים (מכאנית ופיזיולוגית). מערכת השלד מתייחסת אל כל המפרקים – עמוד השדרה, החוליות והגפים. מערכת השרירים מתייחסת אל הרקמות הרכות, השרירים ורקמות החיבור. מערכת העצבים מתייחסת אל תנועתיות העצבים כמערכת כבלים, ואל הפיזיולוגיה שלה, בהקשר של תקינות ההולכה העיצבית ושל הפרוש לכאב (חשוב לזכור שכל איבר מעוצבב יכול לכאוב). .jpg)
החשיבות של החיבור בין המערכות האלו יכול לעזור למטופל להבין שבאמצעות מחשבות ורגשות, אפשר לתמוך בתהליך הריפוי. למטפל יש חלק חשוב בתהליך הזה והוא יכול לכוון ולהדריך את המטופל ולהראות לו כי שליטה במחשבות וברגשות יכולה להוריד כאבים ולשפר תנועה. מצב של לחץ וחרדה (כמו "יש לי פריצת דיסק, האם אני צריך ניתוח?!") ואיבוד שליטה, מעלה את רמת הכאבים ומוריד את חופש התנועה. יש ללמד את המטופל כי באופן מודע אפשר לעבור ממחשבות ורגשות שלילים של פחד ומתח למחשבות ולרגשות חיובים, ולשלוט על המצב לא רק בדרך פיזית באמצעות תרגילים, אלא באופן משולב עם הצד הרגשי והמחשבתי. כמובן שחובתי כמטפלת לשלול כבר בתחילת הראיון, פתולוגיות ומחלות המצריכות התערבות רפואית מיידית..jpg)
בעיני, הפיזיותרפיה צריכה להיות הוליסטית במובן שהיא רואה את כל בן האדם, במיקרו – תפקוד של המערכות הפנימיות והדינאמיקה ביניהן, למשל, טיפול במפרק הברך יכלול מפרקים אחרים, יכלול את הגב והשרירים הפנימיים המייצבים, יסתכל על היציבה ועל תנועתיות מערכת העצבים, ובמאקרו – תפקוד הבן אדם בהיבטים השונים בחייו: רגשיים, מחשבתיים, פיזיים, סוג העבודה, אורח ואיכות חיים וכו'. זה היופי בפיזיותרפיה שכזאת, אנושית, אישית, צמודה ומלווה גם מעבר לשעת הטיפול.